<h1>פסקי רבינו יוסף הלכ' נקיות הבשר</h1>
<h2>דף צג.</h2>
ולונביל מותר לבשל בקדירה בדיעבד, והוא שניקרוהו מלחוהו יפה. שלכך נוהגין רק לצלותו, לפי שפניו חלקים ואין המלח נכנס בתוכו. ורבי אומר אין לך חלק יותר בכל הבשר מחתיכות הנתלות בעצם השוק שקורין קוליין. וגם הבשר שתחת העצמות שמעורות שם ראשי הגידין חלק הוא ביותר. ואין אנו חוששין לכך.
זה נקיות בשר מן החלב מן הדם מין הגידים שכתוב בהם כרת. דכתיב [ויקרא י"ז] כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. מכאן אתה למד שהדם מובלע בבשר [הוא], ואסור לבשל בשר עד שידיח אותו במים וימליחנו במלח יפה [יפה]. ואחר כך יניחנו על כלי מנוקב [עד שיצא הדם, וצריך שיהא על כלי מנוקב] כשיעור מהלך מיל כדי שילך הדם. ואחר כך ינער המלח וידיח הבשר במים שלש פעמים. דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שידיחנו במים וימליחנו יפה [ויחזור וידיחנו יפה]. ואסור לבשל הכבד במים, לא לבדו ולא עם שאר בשר. אלא לצלות אותו לבדו באש. ואסור להשים אותו בשפוד עם שאר בשר, לא למעלה מן הבשר ולא למטה מן הבשר. וכן הלכה. ואסור לבשל החלב [שהוא עם בני המיעים] שבני מיעים מקיפין אותו. ואסור לבשל המוח שבראש, ואסור [למלחו] אלא יצלה אותו על האש. ואסור לבשל התרנגולת עד [שידחנה במים] וימלחנה. וצריך שיוציא כל המוח שבראש מפני הדם. וצריך שיקח כל החלב שעל הכליות. והחלב שתחת הכליות [ועצם גופו שתחת הכליות] ישליכנו ולא ישאיר [ממנו אפי' כשעורה אחת של חלב], שאפילו כשעורה אחת חייב כרת. ועוד צריך שיטול גיד הנשה כולו. ויחתוך הירך כולה ולא ישאיר מגיד הנשה בכל הירך כולה אפילו כחוט השערה. ויישבר העצמות שהן בירך שיש בהן שרשי גיד הנשה. וישליך אותו לחוץ. ויטול השמנונית שבירך. ויטול הקרום [והחלב שע"ג טחול וישלוף הוורידין שבתוך הטחול שהן מן החלב. ויטול הקרום והחלב] שעל הכליות והחוטין שבתוך הכליות. ויטול הקרום שעל הכסלים וחוטין שבתוך הכסלים שהן חמשה חוטין ג' שבכסל ימין, שכל אחד נחלק לשני חוטין. ושני חוטין שבכסל השמאל, שכל אחד נחלק לשלשה חוטין, שהן כולם שנים עשר חוטין. ויבדוק אחריהם וישרש אותם עד שיטול את כולם ולא יניח מהם אפילו כחוט השערה. ואם הניח חייב [כרת]. וחייב ליטול החלב שעל הקיבה וחלב שעל גבי [המסס] ובית הכוסות ושעל הכרס כולה. ויטול החלב שעל גבי הקיבה עד אמה בדקין. ויטול החוטין שתחת הידים כולם והחוטין שבראש תחת הלשון. ויטול החוטין כולם שבצואר שהן אסורין משום דם שבתוכן. ואל יניח חוט אחד בכל הבהמה כולה שיש בהם איסור משום חלב או משום דם. והא כתיב [ויקרא ג] כל חלב וכל דם לא תאכלו. ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים.
<h2>דף קיא.</h2>
ואסור לבשל שד [—כחל] בקדירה מפני שיש בה חלב, אלא יצלה אותו באש.
וכחל מותר לחותכו בסכין של בשר ולשומן בקערה של בשר.
<h2>דף קיג.</h2>
ולונביל מותר לבשל בקדירה בדיעבד, והוא שניקרוהו מלחוהו יפה. שלכך נוהגין רק לצלותו, לפי שפניו חלקים ואין המלח נכנס בתוכו. ורבי אומר אין לך חלק יותר בכל הבשר מחתיכות הנתלות בעצם השוק שקורין קוליין. וגם הבשר שתחת העצמות שמעורות שם ראשי הגידין חלק הוא ביותר. ואין אנו חוששין לכך.
זה נקיות בשר מן החלב מן הדם מין הגידים שכתוב בהם כרת. דכתיב [ויקרא י"ז] כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. מכאן אתה למד שהדם מובלע בבשר [הוא], ואסור לבשל בשר עד שידיח אותו במים וימליחנו במלח יפה [יפה]. ואחר כך יניחנו על כלי מנוקב [עד שיצא הדם, וצריך שיהא על כלי מנוקב] כשיעור מהלך מיל כדי שילך הדם. ואחר כך ינער המלח וידיח הבשר במים שלש פעמים. דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שידיחנו במים וימליחנו יפה [ויחזור וידיחנו יפה]. ואסור לבשל הכבד במים, לא לבדו ולא עם שאר בשר. אלא לצלות אותו לבדו באש. ואסור להשים אותו בשפוד עם שאר בשר, לא למעלה מן הבשר ולא למטה מן הבשר. וכן הלכה. ואסור לבשל החלב [שהוא עם בני המיעים] שבני מיעים מקיפין אותו. ואסור לבשל המוח שבראש, ואסור [למלחו] אלא יצלה אותו על האש. ואסור לבשל התרנגולת עד [שידחנה במים] וימלחנה. וצריך שיוציא כל המוח שבראש מפני הדם. וצריך שיקח כל החלב שעל הכליות. והחלב שתחת הכליות [ועצם גופו שתחת הכליות] ישליכנו ולא ישאיר [ממנו אפי' כשעורה אחת של חלב], שאפילו כשעורה אחת חייב כרת. ועוד צריך שיטול גיד הנשה כולו. ויחתוך הירך כולה ולא ישאיר מגיד הנשה בכל הירך כולה אפילו כחוט השערה. ויישבר העצמות שהן בירך שיש בהן שרשי גיד הנשה. וישליך אותו לחוץ. ויטול השמנונית שבירך. ויטול הקרום [והחלב שע"ג טחול וישלוף הוורידין שבתוך הטחול שהן מן החלב. ויטול הקרום והחלב] שעל הכליות והחוטין שבתוך הכליות. ויטול הקרום שעל הכסלים וחוטין שבתוך הכסלים שהן חמשה חוטין ג' שבכסל ימין, שכל אחד נחלק לשני חוטין. ושני חוטין שבכסל השמאל, שכל אחד נחלק לשלשה חוטין, שהן כולם שנים עשר חוטין. ויבדוק אחריהם וישרש אותם עד שיטול את כולם ולא יניח מהם אפילו כחוט השערה. ואם הניח חייב [כרת]. וחייב ליטול החלב שעל הקיבה וחלב שעל גבי [המסס] ובית הכוסות ושעל הכרס כולה. ויטול החלב שעל גבי הקיבה עד אמה בדקין. ויטול החוטין שתחת הידים כולם והחוטין שבראש תחת הלשון. ויטול החוטין כולם שבצואר שהן אסורין משום דם שבתוכן. ואל יניח חוט אחד בכל הבהמה כולה שיש בהם איסור משום חלב או משום דם. והא כתיב [ויקרא ג] כל חלב וכל דם לא תאכלו. ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים.
